פותר הבעיות / זהבה שמחוני

"מה אתה עושה פה, תום?" היתמם הולסטר.

"אני קומה מעליך, שכחת שאנחנו עובדים באותו מקום? רק הבוקר נופפתי לך לשלום בכניסה למבנה". ענה תום החסון.

הולסטר נמוך הקומה האדים. "אני יודע זאת מצוין, שאלתי מה אתה עושה במעבדה שלי?" השיב.

"אלף, המעבדה שייכת למחלקת ההגנה של ארצות הברית ולא לך. בית, אנחנו ידידים, כבר הספקת לשכוח?!" חייך תום להולסטר חיוך מזויף, מנופף בדף המנוילן אותו החזיק בידו המגושמת, דף שהולסטר נבהל ממנו אף יותר ממה שנבהל מתום ושריריו.

"זה שלי, זו המצאה שלי! מאיפה בכלל שמעת עליה?" הולסטר רקע ברגליו בהפגנתיות.

"המצלמה שבחדרך, הולסטר יקירי. להזכירך, אני עובד בביטחון פה ומביט על מצלמות האבטחה חצי יום, מביט על כל הנעשה כאן במבנה ובייחוד עליך הולסטר, ביחוד עליך." ניחוח אפל נלווה למילים האחרונות, ובעוד בעליהן צחקק ברשעות והסתובב אנה ואנה בחדר המעבדה, הן עמדו בחלל והפכו אותו למעיק, בלתי נסבל. 

היחס בין דמיון למציאות

הפתרון כשהדרך מתגלה כטעות

והמשכה ללא לאות.

"סיפור שלא יותיר אף עין אדישה.

אז אם הינכם רוצים להיסחף בזרם הנכון, זה הזמן..."