כוכבים נופלים בשביל זה/ זהבה שמחוני

כוכבים מילאו את השמיים הכחולים, כוכבים באו והלכו, כוכבים

שזוהרם נראה היטב בחשכת הלילה.

גם הוא היה כוכב נוצץ ובוהק, אפילו יותר מכולם, אך מכיוון שלא

הייתה מולו מראה – הוא לא ראה את זוהרו וכיכובו, ולא היה

מודע להם.

הוא חש קטן ואפסי עד מאוד בין ההמון, בין שאר הכוכבים

שסבבו אותו.

בניגוד אליו, שאר ההמון ראה את זוהרו, אך אף לא אחד מהם טרח

לעדכן ולהחמיא לו על כך.

כולם חיו בעולם משלהם, דואגים לשגשוגם ולחייהם. אף לא אחד

מהם דאג לחון אותו במבט.

כוכבים נפלו, כוכבים נופלים, כוכבים ייפלו, ויום אחד – גם

הוא ייפול. הוא ידע זאת, ודאג לחרות את חותמת שמו היטב על

השמיים הכחולים, טרם נפילתו.

ויום אחד, כשצבע השמיים היה זוהר מתמיד, וחותמתו נראתה

במלוא הדרה, ביום הזה הוא נפל.

פיצוץ אדיר נשמע כאשר פגש הכוכב בכדור הארץ. אש החלה

מתלקחת, והכוכב נשרף, בוער כולו מהאש של עצמו.

מהארץ הביטו עיני נץ דרך משקפת, בחנו את הכוכב שנפל

והתלקח. בעל העיניים שמע את זעקתו של הכוכב בנופלו, וצחק

לעצמו צחוק חרישי, ברשעות אמיתית.