הים מלוח | פרי הוצאה לאור

בילדותי אמא שלי היתה לוקחת אותנו לים.

אני זוכרת את עצמי.

ילדה קטנה

מול ים ענק.

לא עניין אותי העולם שסבב אותי.

לא האנשים ודעתם.

לא המצב החברתי שלי

כלום לא עניין אותי.

רק תחושת החול הרך והחם, שהיה הדרך לים הנכסף.

ובים?

שישו ושימחו.

הרפתקאות וגלים וריח מלוח ושמים כחולים ומצנחים מעל

אין רגע דל.

ואת לא חושבת עד כמה קשה וכמה מעייףף ואין כח.

והשמש והחול.

את לא מוכנה לצאת.

רק כשהשמש שוקעת.

כמה התרחקנו מהחיים?

החיים הם הים הזה

מאתגרים

כיפים

זוהרים באור השמש

רק אנחנו והבורא

כמה התרחקנו מעצמנו?

זה היה כשהתחלנו להשוות

להתחרות

להתנצל

לרצות

להסתכל על הסביבה

לחשוב במונחים 'אנחנו' ו'הם'

לשכוח את עצמנו..

כשלימדו אותנו/קלטנו - שיש אנשים חכמים ויש מפגרים

שיש מוצלחים ויש נכשלים

יש יפים ויש מכוערים

יש רצויים ויש דחויים.

כשדמיינו שיש משהו מעבר. דבר מה נשגב שכדאי לנו לזכות בו.

מה זה המשהו הזה?

ולמה לנו לרדוף אחרי משהו שלא קיים?

סליחה אלוקים על השקר הזה

שבטח היתה לו מטרה

אבל הוא סתם כובל אותנו לאזור הנוח, המוצל,

ומונע מאיתנו את האפשרות להנות מהים.