כוחו של משה רבינו

הכח של משה רבינו

משה רבינו עליו השלום, שהיום זה יום פטירתו, היה מנהיג של עמנו בכל המסע ממצרים.

תכונותיו היו מופלאות כידוע לכולנו, בורא עולם בחר עבור בניו את המנהיג. אדם ששם את טובת הכלל ואת רצון הבורא מעל סדרי עדיפויותיו בפער גדול.

משה רבינו היה שליח, ועשה ניסים.

ניסים שרחוקים תודעתית מיכולת ההשגה של בן דורנו.

כי מה לנו ולניסים? האם מישהו מאיתנו נוכח לראות פעם כיצד מקל הופך לנחש?

האם לפי הבנתנו ים יכול להיבקע לשנים? למים יש יכולת להפוך לחומה?

מה קשר שלנו לניסים שהיו במצרים, ומאוחר יותר במדבר?

התשובה היא:

הניסים לא צמחו באדמה צחיחה, הם לא באו משומקום.

הם היו על רקע כישופי המיצרים באותה תקופה.

הכישוף המיצרי היה הבסיס לניסים!

מכאן אנו לומדים לימוד חשוב, שתמיד ידענו.

"זה מול זה עשה אלוקים".

בעולמנו הצר, החומרי, הקדושה צומחת מתוך הטומאה, החיצוניות מתוך הפנימיות, הנס מתוך הכישוף.

ואסביר:

את הסיבה לכך אינני יודעת, אולי מדובר בחוק של הבריאה, או שמא בתהליך שארע בגלל החטא של אדם הראשון: בכל מקום בו יש חסרון, בכל מקום בו יש טומאה, משם צריך לשאוב השראה לקדושה.

ואז – כמו בנס של משה רבינו – הקדושה תגבר על הטומאה.

לכן – אם בדור שלנו יבוא מנהיג ויהפוך את המטה לנחש – לא כל כך נתרשם.

כי לדור שלנו יש שפה אחרת.

הטומאה הכי גדולה של הדור שלנו זה כוחו של "המה יגידו".

הכח של הרצון ליצור רושם חיובי (שזה כח מאוד חשוב, אגב, ואסור לוותר עליו או לבטל אותו) מוביל אותנו פעמים רבות למצוקה כי אנחנו חיים את הזולת באופן מלא ושוכחים את עצמנו, את הרצון האמיתי שלנו.

בעולם קיים בזמננו רצון מטורף לקבל הרבה לייקים, הרבה צפיות, להיות זה שרואים אותו, להיות הכח שמשפיע על הסביבה.

אם ניקח את הכח הזה ונכניס אותו תחת כנפי הקדושה נראה כיצד אפשר להשתמש בכל הרצון הזה של: לפעול, לצאת לאור, לשנות ולהפוך את העולם, אך בתוך הלב להשתדל לשבור את "המה יגידו" – לפעול בלי לצפות לתוצאה, להסכים שלא חייב להיות לנו קהל, לא קהל גדול ולא קהל קטן, אלא לתת בלי צורך לקבל, ולקבל בלי צורך לתת.

לשבור את המעגל הזה של : אני נתתי, צריך לתת לי, וכך את המעגל של: אסור לי להזדקק לאף אחד... פשוט לחיות, ליצור, להנות, בלי לצפות לתוצאה. באופן הזה אנחנו מחוברים לעצמנו ובורא עולם שולח את השליחים הנכונים – כשהוא רואה שכל מעשינו לשם שמים.

זו רק דוגמה לכוחות הטוב שניתן להפיק מהעולם שלנו.

כי בכל מקום ניתן לראות את החיצוניות מציפה את חיינו – ולהפוך אותה למשהו מחובר לטוב, למטרה הטובה.